ג'ון ברג'ר
על ההתבוננות

 
הכתיבה על אמנות וצילום היא אמנות בפני עצמה וחלק מהיסטוריה ומאידיאולוגיה. ג'ון ברג'ר (נ' בלונדון, 1926) הוא אחד הכותבים חדי המבט, החדשניים והמקוריים ביותר על אמנות וצילום. הוא מסוללי הדרך להיסטוריה הרדיקלית-חברתית של האמנות, ששניים ממפיציה באקדמיה היו אי אז בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 טימותי ג'יימס (T. J.) קלארק ולינדה נוכלין. המסות באסופה "על ההתבוננות" [1980] נכתבו בשנים 1966 – 1979 ורובן פורסמו תחילה בעיתונות; מסותיו של ברג'ר וסדרת הטלוויזיה המהפכנית והנודעת שלו, "דרכי ראייה", ששודרה בבי-בי-סי לראשונה ב-1972, מסמנות פריצת דרך בכתיבה הביקורתית על אמנות וצילום. כוחה של הרדיקליות הפוליטית בנקודת המבט של ברג'ר טמון גם בעצם היחשפותה אז לציבור הרחב באמצעי התקשורת. התפיסה הדמוקרטית שלו הייתה אנטיתזה לדיבור הרשמי, המעונב והמתנשא על אמנות באותה עת, כגון זה של קנת קלארק. מסותיו של ברג'ר הן מופת עד לרגע זה לכתיבה עצמאית - לא פטרונית וגם לא חנפנית, הנוגעת בלי חשש בפרדוקסים של הקיום החברתי והפסיכולוגי.

ה"גיבורה" הראשית במסות שבספר היא הנקודה העיוורת של מבטים שונים ספציפיים; ברג'ר מספר את הדרמה הנוקבת שלה, כפי שהיא עולה, בין היתר, בציורים של טרנר, ז'ורז' דה לה טור, פרנסיס בייקון, גוסטב קורבה, פראנס האלס, מאגריט, וכן בעבודות של אמנים המכונים "פרימיטיבים", או בספרה הנודע של סוזן זונטאג על הצילום, בתצלומי סבל בעיתונות, ביצירתם של ג'אקומטי, פול סטראנד ואוגוסט זאנדר, וגם באנדרטה הקרויה גן חיות ועוד. כתיבתו מעורבת ומצהירה על מגמתה, מכַוונת לשינוי ומאירה פינות מוצללות הן בתחום של צבע וצורה ואופן פעולה והן בַּתת-מודע הפוליטי בעידן "המטפיזיקה של הכסף" (אם להשתמש בלשונו של ברג'ר).

ג'ון ברג'ר הוא סופר, מסאי, מבקר אמנות ותסריטאי. על ספרו מ-1972, "G", זכה בפרס בוּקר. מ-1972 הוא חי בכפר קטן באלפים הצרפתיים, אך הוא מרבה בנסיעות. ספר המסות שלו, שרבות מהן מספרות את החיים תחת כיבוש בגדה המערבית, "אחֹז בכל היקר: איגרות על הישרדות ומרי" [ורסו, 2007], ראה אור בעברית בהוצאת פיתום ב-2008.

עיצוב הספר: נועה שורץ, קובי ברחד
ספרי פיתום - בוחרת ועורכת: אסתר דותן

ביקורות על הספר

"גדולתו של ברג'ר מתבטאת לא רק ביכולתו לראות את המציאות ואת האמנות זו לצד זו, אלא בשילוב בין השתיים. (...) ברג'ר הוא אחד ההוגים החשובים והנפלאים של המאה ה-20. (...). ספרו של ג'ון ברג'ר הוא בגדר חובה לכל מי שציורים אומרים לו משהו"
(דרור בורשטיין, "ז'ורנל", מעריב, 24.2.2012)

"אסופה של מאמרים מפתיעים, עמוקים"
(טל ניב, "ראיה חותכת, תמונה אחת בשבוע", מוסף הארץ, 2.3.2012)

"נקודת המבט של ברג'ר, הנפרשת בקובץ המסות המיוחד, משלבת בין מרקסיזם לפנומנולוגיה. (...) ואולם בניגוד לחלק גדול מהכתיבה הסוציולוגית והפילוסופית על אמנות, שלא פעם נדמה שיכלה להתקיים גם ללא היצירות עצמן, כל אבחנה וטענה של ברג'ר מבוססת על התבוננות ובחינה רגישה של פרטים המופיעים ביצירות שהוא מנתח"
(יונתן אמיר, "טיים אאוט"    ו"ערב רב" , 8.3.2012)

"ברג'ר מפליא לשלב בין כתיבה אישית לניתוח היסטורי, פוליטי וחברתי. [...] ברג'ר יוצא מתוך המבט האישי וחוזר אל המבט האישי, והמבט עצמו הוא דבר שמתשנה"
(מוטי פוגל, "טבע נאות", עכבר העיר, 22.3.2012)

"חשיבות עצומה יש לספר המאמרים של ג'ון ברג'ר על הציור המערבי, בעיקר מפני שהוא יכול לקצר את המרחק המכריע שבין הציור הזה לבינינו"
(יצחק לאור, "תרבות וספרות", הארץ, 4.5.2012)

"כל המסות מציירות הקשר סוציו-כלכלי של מה שעולה מן הציורים או מחיי הציירים. (...) החיפוש העיקש של ברג'ר אחרי הממשי (...) נמצא לו בעיקר במפגשי הפתע בין ציירים שמוצאם מחוץ ל'סוציולוגיה של הציור' ובין השפה של הציור"
(יצחק לאור, "תרבות וספרות", הארץ, 11.5.2012)