שירה, אמנות חזותית, שירה: כמה הצטלבויות

 
המקבץ מכנס מבחר תרגומים מיצירת כמה משוררים שניכר בכתיבתם דו-שיח עם אופן פעולה ועם תפיסה אסתטית המאפיינים אמנות חזותית כלשהי, וכן פרק שבו השירים מלוּוים ברישום לא-איורי כחלק בלתי נפרד מהם. לכל אחד מיוצרים אלה עולם מוטיבציות ומהלכים משלו, הנדונים בהארות.

תרגומים מתוך יצירתם של דֵרֶק ווֹלְקוֹט (2017-1930) – יליד האיים הקריביים, חתן פרס נובל לספרות 1992; האמריקאים – ויליאם קרלוס ויליאמס (1963-1883), מריאן מוּר (1972-1887), גרטרוד סטיין (1946-1874); הבריטית סטיבי סמית (1971-1902).

יש וההצטלבות בין שירה לאמנות חזותית קשורה בתפיסה אסתטית הדוגלת, בין היתר, בלוקליות ובנוכחות אובייקט בתוך זמן ומרחב – כך אצל ויליאמס, עם זאת בחתירתו המתמשכת למתן ביטוי לְדינמיות של אי-עקביות, נוספו להצטלבות זו הדגשים. ויש שההצטלבות שוזרת פן חזותי מודרניסטי, כגון אסמבלאז', עם תובנות ביחס לעולם ועם מזג אישי – ראו מריאן מוּר. ויש שהיא תפיסה אסתטית המעורבת בעמדה אנטי-קולוניאלית, כמו אצל וולקוט. ויש שההצטלבות קשורה לכתיבה המְשַׁבֶּרֶת זרימה כביטוי לידיעה כתהליך – ראו גרטרוד סטיין. ואילו בפרק המוקדש לסטיבי סמית מובא אחד ממסלולי יצירתה: פרפורמנס מול קורא באמצעות מתח בין שיר לרישום נלווה מעשה-ידיה.

בעת הזאת, בעולם וְארץ מתהפכים וטובעים באלימות, בלאומנות ובווריאציות פשיסטיות, בעת הזאת שבה השקר מככב כנורמה של שלטון, ובעת הזאת כשממעל טכנולוגיות ותוכנות מאיימות על תודעת בני אנוש ועל חיותה של חשיבה, מובא במקבץ תרגומים זה מפגש רגעי עם כמה מרחבי יצירה של בני אנוש מורכבים, לא בני אלים, שחתירה לאמת ממשית כלשהי היא תשתיתם.

א. ד.